פלוגה בקו הוא אחד השירים היפים ביותר שנכתבו בשפה העברית. הוא כל כך ישראלי ורומנטי. זה השיר של מאיר אריאל שאני הכי אוהב. ממש אפשר להריח ולדמיין את ישראל של שנות השבעים. עם האוטובוסים נטולי מזגן והאבק. הוא גם אנגמטי ודו משמעי. יצירת מופת.
אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה
אחרי שכבר אשכח אותה כליל.
אני רוצה שזה יהיה לגמרי במקרה –
ילדה קטנה אהבתי בגליל.
המשפט הראשון מתאר סיטואציה שכל מי שהתנתק ממישהו שהוא אהב רוצה לחוות. לפגוש מישהו שמתגעגעים אליו לגמרי במקרה. באקראי. איך זה יכול לשמח. אחרי שכבר אשכח אותה כליל. הרי זה אוקסימורון. מאיר אריאל יודע שהוא לעולם לא ישכח אותה וכשהוא יפגוש אותה לגמרי במקרה הוא יעמיד פנים שהוא לא זוכר. ומה יהיה במפגש החוזר? שוב האהבה תוצת? או פגעי הזמן יעשו את שלהם? נסו לדמיין אותכם רואים קומדיה משנות השבעים. נגיד ארצ'י בנקר. מישהו יצחק מזה היום? אבל אהבה היא תמיד נוסטלגית ותמיד אנחנו כמהים לשוב לתחושה הראשונית.
עומד אצל חלון ראווה
בתור חייל מה כבר יכולנו להספיק?
נשקפת בזגוגית פתאום הולכת וקרבה…
בתור חייל אני ידעתי להצחיק.
הרצון לתפוס את הזמן שלא יברח. לעמוד רגע ולהסתכל ואולי לפגוש מישהי במקרה, מישהי שבועתה נשקפת מחלון הראווה של חנות אקראית. ואיך הוא ירשים את הנערה? חוש הומור זה הכלי של הנער הביישן.
מדרגות נעות באיזה כל בו ענק,
צרוד מתוק היה גלגול צחוקה…
אני יורד והיא עולה אלי, אנחנו רק –
– והגליל כמו איזה ארץ רחוקה.
הם נערים, הם משתובבים. אהבת נעורים קסומה. והוא עדיין משתמש בנשק הצחוק כדי לכבוש. הם חיים בעולם שלהם, עולם של אין ספור הזדמנויות שכל רגע יכול משהו לקרות והם מנותקים ממה שקורה סביבם.
שוכב לי על החוף ומתנמנם,
ילדה עם סומק לחי חן גומות…
צל קריר זוחל על מצחי המדמדם…
זה עוד ירוק, חרדו עיניה החומות.
מה נערים עושים? הולכים לים ונהנים. וכשהוא פוגש מישהי שמוצאת חן בעיניו הוא לא מספיק בוגר בשבילה. הוא עוד ילד.
אוטובוס דחוס, מלא ערב רב –
נתחיל להיוודע יקחו אותך…
ומי זאת הנלחצת אלי גב אל גב –
…ורק צלקת תישאר ממך.
אי אפשר להתחמק מהגיוס ומהתוצאות ההרסניות שהוא יביא – איבוד התום והקסם. הוא כבר לא יהיה אותו דבר. הוא יפגע בה.
פתאום התחיל הקיץ רגעים למנות.
ואז כבר באו המשאיות
היא לא באה לנשיקה כמו יתר הבנות –
– גם תור לכרטיסים יכול להיות.
איזה משורר ענק. רגעים למנות. פשוט יפהפה. והנה הוא כבר מתגייס. והנערה שהוא אוהב מיוחדת, היא לא כמו כולם. ואולי יום אחד הוא יפגוש אותה פתאום במקרה. אולי בתור לכרטיסים?
לא משנה מקום גם זמן לא משנה
ילדה קטנה אהבתי בגליל.
ואני הולך לפגוש אותה לגמרי במקרה
אחרי שכבר אשכח אותה כליל.
(היא לא באה לנשיקה כמו יתר הבנות
– גם תור לכרטיסים יכול להיות.)
פסקה אחרונה נוסטלגית מאד על אהבה ראשונה שאי אפשר לשכוח. ומי רוצה לשכוח? ושוב הכרטיסים מסמנים לנו כמה מקרי זה יהיה.
4 תגובות על “פלוגה בקו – ניתוח”
הפירוש של "נתחיל להיוודע יקחו אותך חייל," לא נראה לי.
יש ביצוע של מאיר שהוא שר יקחו אותך בלי המילה חייל.
אני מציע , שהמחשבות על "נתחיל להיוודע ". לוקחות אותו בדימיונו לכל מיני מצבים
כמו זה שמתואר באוטובוס שהיא נלחצת אליו , גב אל גב.
זה מעניין לא חשבתי על הכיוון הזה.
מבחינתי זה החזיר אותי לתקופה שחיכיתי לגיוס וכמה כייף היה אבל כל יום שעבר קיצר את ההמתנה לבלתי נמנע – לשכת הגיוס.
אני אוהב את הכיוון היותר רחב שאתה מציע. לא בטוח למה מאיר אריאל התכוון…
מתנצל אך זה לא זה
אשמח אם תמנק את דעתך. זה אחד השירים של מאיר אריאל שיש עליו הכי פחות הסכמה ממה שראיתי בדיונים אחרים