תוך כדי שאנחנו רואים סרט במיטה, לאט לאט היא התחילה לשקוע לתוכי. הראש התמקם על הכתף ואני חיבקתי אותה קלות ממשיכים לצפות בסרט בשתיקה. היד שלי באופן טבעי התחילה ללטף אותה קלות. כל תלתל זכה לצומת לב משלו. עדיין הייתי שקוע בסרט והכל נעשה בהיסח הדעת.
לתשוקה חוקים משלה, והריח שלה עטף אותי ברכות וחמימות גופה השזוף החל לפזר נעימות על גופי. משהו החל להתעורר. ועדיין לא הייתי מודע. המשכתי ללטף בשתיקה, בתנועות עדינות מונוטוניות ואיטיות. תלתל אחרי תלתל.
וליד המלטפת יש זכרון שזוכר את אשתי, בכל זאת עשרים שנה, והיד באופן טבעי החלה להתגלגל במורד הירך. עדיין ללא מודעות אבל הנשימה שלי החלה להשתנות. והיד בוטחת, היא יודעת מה היא עושה, היא עשתה את זה עשרות פעמים, חודרת לרווח בין המכנס לישבן. אבל היא לא אשתי ומיד היא קופצת, יורה בי מבט כועס או מבולבל, אני לא בטוח ומטיחה בי:
"לשם אתה רוצה לגרור את היחסים שלנו?" ואני מסתכל אובד עצות ולא יודע מה לענות. לא יודע מה לעשות. לא יודע מה אני רוצה. אז פחדתי להגיד כן.
****
גשם שוטף. מאז שעזבתי את הבית אני מסתובב בלילות במכונית מנסה להפיג את הריק. לא חשבתי שהריק יהיה כזה גדול. זה עדיף מלשכב מול הטלוויזיה אני מנחם את עצמי. אני בבייקר סטריט ואין אף אחד ברחוב. יום שני. ברדיו מתנגן שיר יפה שאני לא מכיר. אני מבחין בבחורה לבושה שחורים עומדת בתחנת אוטובוס נאבקת במטריה, נאבקת בגשם. נראה שאפילו נאבקת בחיים עצמם. אין לה סיכוי. זה גשם תנכ'י גם במושגי לונדון. הסתכלתי עליה כמה דקות שוקל מה לעשות. בסוף עצרתי לידה, פתחתי חלון וצעקתי באנגלית עם מבטא ישראלי, תיכנסי לאוטו, את תהיה חולה. היא הסתכלה עלי בחשד ואני הוספתי, אני בחור נחמד, אני לא אפגע בך. נראה שהיא לא רוצה להיכנס, אבל הגשם והרטיבות הכניעו אותה.
זה היה כמו להכניס דלי מים לאוטו. היא כולה נטפה וכל הבגדים היו רטובים. תורידי את המעיל ותתחממי, הגברתי את החימום. היא רעדה מקור. תודה אמרה ולמרות שהיא ניסתה היא לא הצליחה לחייך. היה לה קר מדי. לי התחיל להיות לוהט עם החימום אז פתחתי חריץ של חלון כדי להכניס אוויר והכל מיד התמלא אדים ולא ראינו כלום. פרצנו בצחוק יחד. האווירה הופשרה. לקחתי אותה הבייתה והפכנו לחברים הכי טובים.
****
תספר לי על הים בתל אביב. היא תמיד הייתה מבקשת. גדלתי רחוק מהים. אני ספרדיה אבל מההרים. ואני אוהבת ים.
אז הייתי צולל לתיאורים ארוכים. איך אני אוהב לבוא בבוקר מוקדם שהאור עוד רך ולא חם. מוצא את המקום שלי, פושט חולצה ונכנס למים, נשכב וצף מסתכל על השמיים ולפעמים הייתי רואה את הירח שעדיין נאבק על מקומו ואת הזריחה במקביל. ותיארתי את הגלים שהופכים אותך, מרעידים את נשמתך ומחזירים אותך למקום הטבעי ליד החוף. לא היה לי אומץ להגיד לה שגם היא מרעידה אותי וגם היא הופכת את נשמתי. במקום זה תרגמתי לה את 'שלל שרב' והבטחתי לקחת אותה לפלמחים.
****
שלושה וחצי שבועות לא דיברנו. ואני חושב רק עליה. לא על עבודה, לא על אשתי לשעבר ולא על הילדים שגדלו ועסוקים בשלהם. בודק אותה בוואטסאפ ולפעמים אני רואה שהיא מחוברת וכל כולי מתהווה שהיא תתקשר עכשיו. עוד חמש דקות, באחת בלילה, תתקשר ותנתק, רק שתתקשר. כמה פעמים כמעט התקשרתי אבל ידעתי שזה צריך לבוא ממנה.
היא לא התקשרה.