01 / סיפורים קצרים
שוב ענבל
ענבל חזרה בשלישי. לא בגלל שרצתה, אלא בגלל שהאוטובוס של יום ראשון בוטל.
פורסם בתאריך
25 בספטמבר 2026
זמן קריאה
4 דקות קריאה
מדור
סיפורים קצרים
בשלישי בבוקר היא עמדה בתחנה ולא הבינה שזו היא. אותה תחנה, אותו שלט בול עם פרסומת לצ'יפס, אותם סימני גיר שאבא צייר על הקיר בשנה שבה עדיין ספרו לה סיפורים בשינה.
«את חדשה פה?» שאל אותה איש עם כובע. «לא», היא ענתה. «אני ישנה». האיש לא התעניין וזה בדיוק מה שהיה טוב בו. בעיר הגדולה כולם שאלו, אף אחד לא המתין לתשובה.
בקפה בפינה היה עדיין אותו מאזן עתיק של כוסות, ואותה מלצרית שזכרה את שמה והתעשתה מהר. «ענבל», אמרה המלצרית, כאילו לא עברו שמונה שנים, כאילו שמונה שנים זה סוג של סוף שבוע ממושך.
בערב שבה לבית הישן של ההורים, שנשאר ריק ומאוורר, וגילתה שהכיסא במרפסת עדיין באותו זווית שבה השאירה אותו. ישבה בו, לא בכוונה. פשוט ידיים זוכרות זוויות.
למחרת היא לא עלתה על האוטובוס בחזרה. התיישבה בתחנה עם כוס קפה והמתינה למשהו שלא ידעה לנסח. המשהו הגיע בצורת הודעה מהמעסיק הישן: «תוכלי לחזור?». כתבה בתשובה «אולי», וזו הייתה הפעם הראשונה מזה שנים שבה המילה הזאת הרגישה לה אמיתית.
ענבל חזרה בשלישי. לא אל אותו עצמה — אל גרסה של עצמה שהאוטובוס המבוטל נתן לה הזדמנות לפגוש שוב.
צילום / חצי כוס קפה, שולחן פינתי