27 שנים חלפו. ואני חושב שהפצע הזה הגליד. אבל לא עד הסוף. מדי פעם אני חוזר לאירועי הלילה ההוא. איך היא באמצע הלילה בכתה, אספה את חפציה במהירות ויצאה, ברחה מהבית. מאז היא נעלמה. ניסיתי ללא רצון אמיתי לחפש אותה. אבל מהפכת המידע פסחה עליה. אין לה זכר בשום רשת חברתית או חיפוש בגוגל. סימן […]
השתחררתי באפריל רעב לחיים בלי שום מושג מה אני הולך לעשות עכשיו. אני זוכר שחזרתי מהבקום על אזרחי עם תחושת ריקנות של תקופה שנגמרה. הגעתי הביתה ופתחתי את המקומון במדור דרושים. לרגע רציתי לחזור לצבא. רוב העבודות היו שליחויות או סוכן של הרבלייף. אבל איזה מודעה צדה את עיני 'לעבודה במכירות דרוש עובד צעיר, ניסיון […]
הבריכה ריקה. אמצע יום, קצת אחרי ארוחת צהריים והיום זה יום הזכרון אז יש אוירה נוגה בחוץ או שאני מדמיין. אבל אני שמח שאין כמעט אף אחד במים. בתנועות רכות אני מניח בנחת את התיק על הכיסא, מכבה את הסלולרי, מסדר את המשקפת, בודק שהבגד ים הצמוד לא צמוד מדי ונכנס למים בקפיצה. קר קצת […]
מאד אהבתי את פרק הסיום של הסדרה. יש משהו מרענן בסדרה שבוחרת לסגור את כל הקצוות אבל לא בסדר ההוליוודי. חברות קמות, פורחות ומתרסקות. אבל החיים ממשיכים הלאה. חברה היא בסך הכל דבר ממומצא ובסופו של דבר היא אוסף של אנשים שעובדים עבור מטרה משותפת. זה לא משפחה אבל זה מקום חשוב. במהלך הסדרה ראינו […]
“Last night i was driving around Nothing to do Thinking of you” נורא רציתי לפגוש מישהו במקרה ולפתוח בשיחה. אבל זו תקופה עצובה. הערב יורד וכולם בבתים. עכשיו גם קר לשבת בחוץ. פה ושם רואים איש או אישה מטיילים עם כלב וסלולרי ביד, קופאים מקור ורוצים להיכנס. אז לקחתי את האוטו וסתם נסעתי. לא באמת […]
האמת כבר מהפרומואים זה נראה מפורך. אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס. בוקס בבטן קובי מידן אמר אחרי השידור. ותיהיתי אם ראינו את אותו פרק. אז א' זה נפוח ויומרני בטירוף. אין שום אותנטיות. הדמויות מטופשות, משחק רע, באמת משחק רע. להבדיל ממנייאכ שהשחקנים פשוט נתנו עבודה מעולה פה הכל היה מוגזם וחסר טעם. הרעיון לחבר […]
חייב לנשום. מזל שיש ים במדינה הזאת. זה הדבר היחיד ששווה פה אמרה לי פעם מישהי יקרה. והנה אני בשש בבוקר הולך על החוף הריק מנסה להדחיק מחשבות. כן הים פה שווה אבל היא טעתה. גם עברית מוסיפה הנאה לחיים פה. עברית שפה מהממת אני חושב. מצחיקה, משעשעת, לא לוקחת את עצמה ברצינות, מסרבת להיות […]
דהב, סיני – ספטמבר 1973 שכבנו חבוקים, מזיעים, מתנשפים. גופה עטף את גופי. מרחוק נשמע השיר הלא נגמר ללנייה של דיפ פרפל ואני התאמצתי להקשיב למנגינה הנוגה. שקט, רק קולות הגלים משתלבים בשיר וחום אימים שלא הפריע לי כלל. היא שמה את ידה על הבטן שלי שעלתה וירדה עם כל נשימה. היא הסתכלה עלי וחייכה. […]
אראבלה. איזו דמות. עוד לא ראינו דמות כזאת כייפית על המסך. מישהי שלא דופקת חשבון לאף אחד. היא עושה סמים, היא עושה סקס, היא עושה כייף, היא עושה מה שבא לה. והיא נאנסת. פעמיים. וחבר שלה נאנס. והסידרה מדברת על מה זה אונס. לא מהמקום המטיף והמעצבן. מהמקום האותנטי של המרוכבות של הנושא. אראבלה רק […]
פלוגה בקו הוא אחד השירים היפים ביותר שנכתבו בשפה העברית. הוא כל כך ישראלי ורומנטי. זה השיר של מאיר אריאל שאני הכי אוהב. ממש אפשר להריח ולדמיין את ישראל של שנות השבעים. עם האוטובוסים נטולי מזגן והאבק. הוא גם אנגמטי ודו משמעי. יצירת מופת. אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה אחרי שכבר אשכח אותה כליל. […]