מאד אהבתי את פרק הסיום של הסדרה. יש משהו מרענן בסדרה שבוחרת לסגור את כל הקצוות אבל לא בסדר ההוליוודי. חברות קמות, פורחות ומתרסקות. אבל החיים ממשיכים הלאה. חברה היא בסך הכל דבר ממומצא ובסופו של דבר היא אוסף של אנשים שעובדים עבור מטרה משותפת. זה לא משפחה אבל זה מקום חשוב.
במהלך הסדרה ראינו איך כל אחת מהדמויות מתקשה להיפרד מהסוכנות שהם התייחסו אליה כמו בית. בית שרבים הרבה, סכסוכים ותחמונים אבל בית. דווקא מתיאס, שלאורך כל הסדרה ניסו לשווא לשייך לו תכונות של מניאק, היה בסופו של דבר הכי נאמן למותג. בכלל בסדרה זה הדמות שעשתה את המשא המרשים ביותר להבין שמה שחשוב בחיים זה לא מה שחושבים עליך אלה מה אתה חושב על עצמך.
אבל בסוף כולם מבינים שהגיע הזמן להמשיך הלאה. וזו הבנה שבחיים האמיתיים קשה לאנשים לראות. עיין ערך מפלגת העבודה, כחול לבן, הפועל תל אביב וכו'. ולכל אחד חוץ מאנדריאה יש תוכנית ב'.
העבודה הייתה הכל בשבילם והמציאות הכריחה אותם לראות שיש חיים מעבר. וזה מסר יפה שבסופו של דבר כל אחד הבין בדרכו שלו שההקרבה הגדולה שהם הקריבו ל ASK הייתה על חשבונם. אפילו גבריאל הבין בסוף שזו רק עבודה והלך לעבוד עם המתחרים. זה מסר כל כך לא קפיטליסטי שלא ראינו רואים את זה בתוכנית אמריקאית.