חייב לנשום. מזל שיש ים במדינה הזאת. זה הדבר היחיד ששווה פה אמרה לי פעם מישהי יקרה. והנה אני בשש בבוקר הולך על החוף הריק מנסה להדחיק מחשבות. כן הים פה שווה אבל היא טעתה. גם עברית מוסיפה הנאה לחיים פה. עברית שפה מהממת אני חושב. מצחיקה, משעשעת, לא לוקחת את עצמה ברצינות, מסרבת להיות רשמית ובכל זאת יכולה להיות פיוטית, דש למאיר אריאל ואלתרמן.
ואני הולך על קצה המים. בועט בטיפות. השחר עולה ולאט לאט אנשים מתרבים בחוף. אני מצחיק את עצמי עם ביטויים שרק בעברית אפשר להגיד. זה מדחיק לי את המחשבות המטרידות ואני אומר אומר להן באמא שלכם תעזבו אותי. ואני נקרע מצחוק בפנים. חולה על עברית.
מטפס על צוק שמשקיף בזוית יפה על פיסת ים רחבה. הים כבר מלא באנשים. כולם הולכים, מעטים רצים. ממש קצת נכנסים למים הקרים. סתיו באוויר אבל עדיין חם. גם בשעת בוקר מוקדמת. המחשבות המטרידות מתחילות לפלס את דרכן. אני שוב מתחיל להרגיש שקשה לי לנשום.
בהחלטה של רגע אני מוריד את החולצה, פושט את המכנסיים, האשה שיושבת לא רחוק ממני על הצוק מביטה בהלם עם חיוך דק, ואני נשאר בתחתונים ורץ לים. אם היא לא הייתה הייתי נכנס ערום אני חושב. המים קרים אבל זה עדיין נסבל. השמש בזוית וגם הירח עדיין לא ויתר. ים פלטה ואני צועד פנימה.
נשכב על הגב וצף. מה יהיה עכשיו אני שואל את עצמי. ובבת אחת כל המחשבות המטרידות פורצות. אני חייב להיות חזק. אין לי פריווילגיה להישבר. ועמוק בפנים בא לי להישבר. לעזוב הכל. לזרוק את הטלפון, לנסוע לקיבוץ בבקעה, מאלה שבקיץ הטמפרטורה מגיעה לחמישים מעלות, לקטוף בננות ולא לדבר עם אף אחד. אף פעם.
אני יודע שמפה הדברים ימשיכו להדרדר. אין דרך אחרת. זה בנקודת על חזור. מדהים איך בן אדם שיש לו משפחה חמה ואוהבת, חברים מדהימים והרגשת שייכות לאדמה של פלאח, עדיין מרגיש בודד. לבד מול כל החושך הזה. אין מי שיעזור וגם אם היה לא הייתי מבקש. ואני חושב מה לעשות. מה נכון. מה לא. מה אני רוצה. ואני מבין, תוך כדי שגל פתאומי מעיף אותי והאשה בחוץ צוחקת, שלפעמים לא לעשות כלום זו הפעולה הכי טובה.
אתה תהיה בסדר אני אומר לעצמי. אתה חזק. אתה לא נשבר. עברת דברים בחיים. יש אנשים שצריכים אותך עכשיו. יותר מדי אנשים תלוים בי. אני חייב להמשיך רגיל. יוצא מהמים. רטוב וקר לי. האשה מחייכת אלי וצוחקת. לפעמים חיוך אחד זה כל מה שצריך כדי שיהיה אפשר להמשיך.
אני יולי, רוצה לשתות קפה איתי? אני מרים את הראש. מתעלם מהעובדה שאני רק עם תחתונים והכל בולט, מציין לעצמי שיש לה תלתלים מדהימים, מחייך ואומר. מת לקפה. יאללה היא אומרת ואני חושב. אין כמו עברית.