שכתבתי ועצמתי עיניים. לא הייתי עייף אבל ניסיתי לחדד את המחשבה. החום בחוץ נאבק בלוח השנה ושוכח שכבר ספטמבר ואני מזיע. הורדתי את החולצה. רציתי להרגיש יותר חי. אז התפשטתי לגמרי. נותן לקרני השמש שנכנסו דרך החלון לשזוף את עורי. הייתי רפוי ושוב עצמתי עיניים. לא מתוך כוונה לישון. שמעתי זמזום של יתוש ולמרות שידעתי שהוא הולך לעקוץ אותי לא זזתי.
לרגע חלפה מחשבה האם אחד השכנים או השכנות מציץ. זה לא הפריע לי אפילו קצת שעשעה אותי המחשבה שמישהו מוצא עניין בגבר עירום שוכב במיטה ולא זז. יש משהו בעירום שהוא מהפנט. אני אוהב בים לבהות באנשים. אפשר לומר שהם כמעט ערומים שם. להתבונן באנשים על כל הפגמים שלהם מתהלכים בחוף.
משב רוח קל שחדר לחדר העיר בי משהו מיני והתחלתי ללטף את עצמי ואז נשמע צלצול בדלת. הסופר המזוין הגיע ולא הייתה לי ברירה אלה לשים מכנסיים וללכת לדלת לפתוח. שני עובדי הסופר פרצו כרוח סערה מנוגדת לאווירה העצלה וחסרת המעש כמעט שהייתה בבית.
כשהם יצאו נשארתי עומד מול המוצרים ושוקל בכובד ראש מה לעשות. לחזור לפעילות הקודמת שאיבדה עניין וגובה או לסדר את שקיות המזון שהיו מפוזרות על הרצפה. אז בחרתי בדרך ביניים. המוצרים למקרר סודרו והשאר יחכו. לבשתי חולצה דהויה כפכפים ויצאתי מהבית מוזנח משהו. בלי מטרה מכוונת.
היה חם מדי לשוטט בלי כיוון ממשי. בקושי היו אנשים ברחוב וגם בתי הקפה היו ריקים. חיפשתי משהו אבל לא ידעתי מה. אז הגעתי לים. בחוף הייתה התקהלות וכשהתקרבתי בסקרנות ראיתי אדם בגילי שוכב דומם והמציל מנסה להנשים אותו. אנשים עמדו מסביב שקטים איש איש למחשבותיו. היה ברור שהמציל לא יצליח למשוך את הגבר הגדול והחזק חזרה לחיים. אבל המציל היה חייב להראות שהוא ניסה. וכך במשך דקות ארוכות לקול שתיקתם של הצופים הוא ניסה בכל הכוח עד שהוא קם בזעם פלט צעקה קללה ורץ למים.
לאמבולנס שהגיע נותר רק לפנות את הגופה והקהל העצוב שלרגע קיבל טעימה עד כמה הכל רגעי החל להתפזר איש איש למחשבותיו. בקלות זה יכל להיות אני חשבתי לעצמי מהרהר בהרגל שלי להיכנס עמוק מאד ולהילחם לחזור לחוף.
יש ספר שאתה חייב לקרוא היא אמרה לי אחרי שהכירה אותי כמה חודשים. 'המיתוס של סיזיפוס' אני חושבת שהוא יעזור לך. וכשראיתי את הגופה עטופה בשקית שחורה על אלונקה מפונה מהחוף נזכרתי בספר שהזכיר לי אותה וחייכתי פתאום. שנים לא חשבתי עליה ופתאום היא באה. דווקא היום.
נכנסתי בכל זאת למים לשחות, מגרש את הגופה מהמחשבות ללא הצלחה. אין הרבה ימים כאלה חשבתי לעצמי שאני יכול להנות מלא לעשות כלום. ממש חופש. אבל לא נהנתי ולא ידעתי מה לעשות עכשיו. הבוקר הלא מספק, הים, החום שוב עוררו אותי מינית ולרגע עברה מחשבה ללכת לבנות היפות האלה ברחוב הירקון ולפרוק את מטען הזימה שהצטבר לאחרונה אבל התביישתי בעצמי וויתרתי.
קיפלתי את עצמי מהים ובטיילת עצרה אותי בחורה חיננית ששאלה האם אפשר לשאול אותי כמה שאלות כי הם בדיוק עושים סקר לקראת הבחירות של העיר המאד מאד חשובות לטענתה. לא היה קשה לראות במי היא תומכת לפי התמונה של המועמד שהתנוססה על חולצתה עם הסלוגן שרק הוא יכול לעשות ולשנות. היא הציגה את עצמה בתור טלי והיה לה יכולת לשאול שאלות איזוטריות על תדירות פינוי הזבל ברחוב שלי ברצינות רבה אבל עם חיוך שאין לך ברירה אלה לענות. אז עניתי ואפילו הגזמתי במידת המעורבות שלי בעיר ורמת העניין שאני מגלה. העיקר להמשיך בשיחה כי לא היה לי משהו טוב אחר לעשות. אבל בסוף זה נגמר נפרדנו כידידים והמשכתי הלאה שוב ללא כיוון.
הגעתי לסינמטק וראיתי שיש סרט עם סופי מרסו. לא יכולתי לסרב לכרזה שהיא ערומה שוכבת בערפל. אז נכנסתי וזה היה אחד הסרטים הגרועים שראיתי בחיי אבל סופי סיפקה את הסחורה והייתה חושנית וארוטית ששוב העירה אותי.
כבר נהיה מאוחר אבל לא הייתי רעב. חזרתי הביתה. עדיין היה חם אבל פחות מהבוקר. השקיות של הסופר עדיין נחו במקום.