אראבלה. איזו דמות. עוד לא ראינו דמות כזאת כייפית על המסך. מישהי שלא דופקת חשבון לאף אחד. היא עושה סמים, היא עושה סקס, היא עושה כייף, היא עושה מה שבא לה. והיא נאנסת. פעמיים. וחבר שלה נאנס. והסידרה מדברת על מה זה אונס. לא מהמקום המטיף והמעצבן. מהמקום האותנטי של המרוכבות של הנושא.
אראבלה רק רוצה לחיות את החיים באיזי. אבל היותה שחורה ואישה. או אישה שחורה לא מקלים עליה. באחד המונולוגים החריפים אראבלה אומרת שאף פעם לא היה לה זמן לחשוב על עצמה כאישה כי היא הייתה עסוקה בלהיות שחורה עניה. וכשזה יוצא מהפה שלה זה כל כך חזק.
כל פרק נראה כמו רצף אסוציאטיבי אחד גדול וכל אחד מבויים בכישרון רב. קפיצות בזמן מתקבלות בטבעיות ונושאים איזוטרים כביכול מקבלים זמן מסך ארוך. אבל שום דבר לא איזוטרי.
יש המון סמים, אלכוהול והתנהגות בלתי הולמת בסדרה. אבל זה לא פרסומת לסמים כמו בטרייספוטינג. באף מקרה לא שופטים את הדמויות ויש המון אהבה / אהדה כלפיהם. הם לא דמויות מושלמות. ולא מנסות להיות. כולם מורכבים. יש סוחר סמים איטלקי שלא נוגע בסמים ונראה בחור הגון. יש שחקנית שרוצה להיות עם פחד במה יש המון דמויות משניות נהדרות.
ויש את המתח הגזעי. משטרה לבנה שרוצה לעזור לנפגעי אונס אבל לא באמת יודעת איך. אחת הסצינת המדהימות ששוטר מנסה לקחת עדות מגבר שנאנס ולא יודע איך. הוא כל כך נבוך שהוא פשוט לא מסוגל לתפקד.
אראבלה לא רוצה שירחמו עליה. כן היא נאנסה, כן היא סובלת מגזענות וכן אין לה גרוש על התחת. אבל היא מוכשרת והיא בטוחה בעצמה והיא אותנטית. כל הדמויות משנה נהדרות ומשוחקות היטב. הצילום / העריכה / המוזיקה. איזה כשרון. מיקיילה קול שנונה, קולחת, קולית ופגיעה. וכן היא אישה. ושחורה.
רוצו לראות!