תאריך תפוגה

“Last night i was driving around

Nothing to do

Thinking of you”

נורא רציתי לפגוש מישהו במקרה ולפתוח בשיחה. אבל זו תקופה עצובה. הערב יורד וכולם בבתים. עכשיו גם קר לשבת בחוץ. פה ושם רואים איש או אישה מטיילים עם כלב וסלולרי ביד, קופאים מקור ורוצים להיכנס. אז לקחתי את האוטו וסתם נסעתי. לא באמת סתם נסעתי. ידעתי עם מי אני רוצה להיות. חייגתי. 

את באה לסיבוב? 

עכשיו? 

11 בלילה. 

אז?

טוב כולם ישנים פה ואני סתם בוהה בספר ובטלוויזיה ביחד. תאסוף אותי עוד עשר דקות. 

עידו לא יתעצבן? 

עידו ישן

בלי לחשוב ידעתי שנגיע לים. נסענו בשתיקה. אבל הנסיעה הייתה קצרה. רוח חזקה ואף אחד לא היה על החוף. אז החנתי ופשוט הסתכלנו על הירח המלא והגלים הסוערים בחושך. 

אני חושבת שלכל אהבה מוצמד תאריך תפוגה. 

כמו גבינה צהובה. 

שיש תאריך מוטבע בשחור שנראה רחוק אבל בסוף התאריך מגיע.

למה את מתכוונת שאלתי.

גם האהבות הכי גדולות בסוף הופכות לשגרה והאהבה נעלמת. 

זה נשמע קצת קלישאה. רק בגלל שהלהט והתרגשות של ההתחלה נעלמים זה לא אומר שמפסיקים לאהוב. אני לא חושב שהאהבה נעלמת היא פשוט משתנה. 

היא התכרבלה קצת בתוכי והמשיכה כאילו לא הקשיבה בכלל למה שאמרתי.

תחשוב על ענבל. כמה אהבת אותה. 

אני עדיין אוהב ישר פלטתי. ומשהו התרחב בנשימה מזכרון משמח.

כן אבל אתה זוכר שהיא נפרדה ממך ואתה נשברת ? 

זוכר, ברור. הייתי מטורף אחריה. הנשימה קצת התכווצה.  

יפה ותחשוב שהיא לא הייתה נפרדת ממך. ובמקום זה הייתם מתחתנים.

אפילו לא היינו קרובים לזה.

לא משנה, לצורך הדוגמא אתה חושב שהיית מטורף אחריה גם אחרי עשרים שנה? לא יושן בלילות בגללה? מחכה לטלפון ממנה ובודק את המכשיר כל שלוש דקות? 

רציתי לענות אבל היא לא הפסיקה.

הייתם עושים ילדים. 

הייתם עייפים. 

פתאום היית רואה אותה אחרת. לא כמו מי שחשבת שהיא. אלה בתור מי שהיא. וזה הרבה פחות זוהר. היא הייתה כועסת עליך כי לא הורדת את הזבל וכי שכחת לקנות חלב וכי באת הביתה עם בירה אחת יותר מדי. ואתה מתחיל לפתח קצת רגשות שליליים. מרגיש שעבדו עליך טיפה. איפה הבחורה הקולית שישנת איתה במדבר ? זאת שהיית מעיר בחמש בבוקר לראות זריחה. זאת שלא הפסקתם לשכב מתשוקה. מה קרה לכל זה? בדיוק המשיכה וענתה לעצמה. יש לזה תאריך תפוגה. ואני רוצה לדעת מתי זה קורה? מתי התאריך הזה מופיע? אחרי שנה? חמש? עשר? 

מה קורה בינך לבין עידו שאלתי בשקט. לקח לה זמן והיא הרימה את עיניה עם דמעות. לא קורה כלום. זאת בדיוק הבעיה. התאריך הגיע. אהבתי אותו כמו מטורפת. ועכשיו פחות. אולי בכלל לא. והוא, אני מרגישה, במקום אחר.  אני רוצה שהוא יבוא הביתה, וינשק אותי מתשוקה, מגעגועים, מאהבה. ובמקום אני מקבלת נשיקה קפוצה וחיבוק חברי. ואני מתחילה לפנטז. על אחרים. על כולם.  ואני משתוללת עם זה. פנטזיות פרועות וסוטות ואני מרגישה שאני כבר לא שם איתו. 

המשכתי לחבק אותה וללטף את ראשה שהתחפר בי יותר. חשבתי על ענבל. כבר הרבה זמן לא העלתי זכרונות.